סטטיסטיקה ובדס״מ
האם אנחנו לבד והאם זה משנה?
חלקנו תוהים לעיתים, עד כמה הפנטזיות או הנטיות המיניות הספציפיות שלנו נפוצות. נושא זה העסיק גם את אנשי המחקר, שעסקו בנושא מאז המחצית השנייה של המאה העשרים. החוקרים, שבדקו בדרכים שונות את מידת השכיחות של שליטה וכאב בהקשר מיני, הגיעו לתוצאות מגוונות. להלן כמה דוגמאות:
מקרא נתוני הטבלה מימין לשמאל.
מחקר מקיף שנערך באוסטרליה, בדק באמצעות ראיונות טלפוניים של 19,307 משתתפים, אם קיימת התאמה בין חוויות של תקיפה מינית, בעיות בתפקוד המיני או הפרעות פסיכולוגיות, לבין התנסות בבדס"מ.
במחקר זה נמצא כי מתוך מי שהיו פעילים מינית, 2.2% מתוך הגברים ו-1.3% מהנשים, לקחו חלק בפעילות בדס"מית בשנה שקדמה לראיון. במחקר זה נראה כי התפוצה רחבה יותר באוכלוסיות להט"ביות. אגב, במחקר לא נמצאה התאמה חיובית מובהקת בין בדס"מ לתקיפה מינית, בעיות בתפקוד המיני או הפרעות נפשיות.
מחקר מקיף נוסף משנת 1993, ניתח 2,765 שאלונים שנענו בכתב בדואר, ו-128 ראיונות עומק. המחקר נועד לבדוק את הדרך בה מאפיינים חברתיים (כמו דת והכנסה) ומאפיינים פיזיולוגים (כמו מין וגיל), משפיעים על ההתנהגות המינית. המחקר הראה כי 14% אחוז מהגברים ו-11% מהנשים השתתפו בחוויה סאדו–מאזוכיסטית כלשהי.
ג'ויאל וקרפנטייר (Joyal & Carpentier) בדקו 1,040 אנשים במדגם מייצג במחוז קוויבק שבקנדה. המחקר ניסה לבדוק את תפוצת המשיכה למיניות בדס"מית במחוז. כמחצית ממשתתפי המחקר רואיינו טלפונית, וכמחצית פנים אל פנים. כ-27.8% מהנשים ו-19.2% מהגברים ענו בחיוב על השאלה: "האם חשת אי פעם מגורה מינית כאשר חווית סבל, שליטה או השפלה?" (מאזוכיזם). לשאלה דומה שנגעה לסאדיזם, ענו בחיוב 9.5% מהגברים ו-5.1% מהנשים.
אלפרד קינזי (Kinsey), ראיין אלפי אנשים בארה"ב של שנות החמישים. הוא הראה כי 22% מהגברים ו-12% מהנשים התגרו מינית מסיפור סאדו-מאזוכיסטי. עוד הראה קינזי, שבדק תגובה אירוטית לנשיכה מאדם אחר, כי גברים ונשים הראו אחוז זהה של של גירוי מובהק מנשיכה כזאת- 26%.
סקר באמצעות הדואר של מגזין פלייבוי בארה"ב משנות השמונים מצא כי בין 5% ל-7% מהמשתתפים מצאו עניין בסאדו-מאזו, וכי 11% מהגברים ו-17% מהנשים התנסו בקשירות.
(חוסר) המשמעות של הנתונים והבעיות בשיטה המחקרית
כפי שנראה מהטבלה שלמעלה, קיימת חשיבות גדולה לשאלה אותה שואלים כשמנסים להבין מי הוא אדם בדס"מי: האם זה כל אדם הנהנה מנשיכות בזמן קיום יחסי מין, מי שהתנסה בקשירות, או רק אלו שהשתתפו בפעילות בדס"מית?
בנוסף, יש חשיבות גדולה לסוג האוכלוסייה הזוכה לייצוג במחקר. כך לדוגמא, אנשים עם פתיחות מינית יחסית, ייטו יותר להשתתף במחקר שעוסק בנושאים רגישים כמו מיניות, כאב ושליטה, מאשר אנשים שמרנים יותר. בנוסף, יש לשים לב שהמחקרים הנ"ל נערכו במקומות כמו ארה"ב ואוסטרליה, ולא מצאנו מחקרים המראים על המספרים בישראל.
כאשר נכנסים לעומק הנתונים, ניתן לראות שהמדידה הופכת לבעייתית אף יותר. לדוגמא, במחקר משנת 1993 היה ייצוג-יתר של יהודים, וייצוג חסר להכנסות הנמוכות* .המשמעות של הבדלים כאלו היא שהאוכלוסייה שאותה בודקים לא מייצגת למעשה את האוכלוסייה הכללית, ולכן מספקת תמונה חלקית, אותה יש לבחון בזהירות.
נראה, בנוסף, כי יש הבדלים לא מבוטלים ואף סותרים בין חלק מתוצאות המחקרים. לדוגמא, תפוצת הפנטזיות, נטיות והתנהגויות בדס"מיות, אינן עקביות בקרב המינים. על-פניו נראה שברוב המחקרים, אצל גברים ישנה זיקה מעט גדולה יותר לבדס"מ. אולם, כשהתייחסו לגירוי מנשיכה במחקר של קינזי[1], האחוזים היו שווים, ובסקר של פלייבוי[2], נראה כי יותר נשים התנסו בקשירות. אם כך, למעשה יכול להיות שלנשים רבות יש פנטזיות בדס"מיות, ושהן רואות בפעילויות בדס"מיות חוויות ארוטיות, אך אינן מוציאות אותן לפועל כמו גברים.
למרות כל ההבדלים, יש דבר אחד שכן ניתן לומר בצורה ברורה: תגובות אירוטיות לכאב או לשליטה אינן דבר נדיר. גם אם ניקח אחוז נמוך מזה שנמדד במחקר האוסטרלי שבדק השתתפות בבדס"מ, ונניח שהאוכלוסיה הבדס"מית עומדת על 0.7%, הרי שבישראל מדובר על כ-60,000 אנשים שעוסקים בפועל בבדס"מ בצורה כלשהי. כאשר לוקחים בחשבון גם אנשים שמסיבות שונות אינם עוסקים בבדס"מ בפועל, מתקבלים אחוזים גדולים הרבה יותר.
אז מה הבנו מכל זה?
נראה שמאוד קשה מלכתחילה להגדיר כיצד מודדים בדס"מ: גם כאשר ניתנת הגדרה כלשהי, קשה לסמוך על כך שקבוצות המדגם יהיו מייצגות, והנתונים אינם חד-משמעיים. עם זאת, מצטיירת תמונה לפיה ישנם לא מעט אנשים שמפנטזים או מתגרים מבדס"מ.
אולי מעניינת יותר דווקא השאלה מדוע אנחנו מעוניינים לדעת את כמות האנשים שהם כמונו? האם יש בזה משהו מהתפישה שרואה את ה-"חריג מבחינה סטטיסטית" כ-"חולה"? האם למעשה מה שמגדיר נטייה, פנטזיה או התנהגות מינית כמקובלת, מוסרית או בריאה הינו השאלה עד כמה הם נפוצים?
אולי שאלות חשובות וענייניות יותר יהיו כיצד התרבות מתייחסת לסוגי מיניות שונים, ועד כמה האופציות שנחשבות נורמטיביות, אכן מתאימות לכלל האוכלוסייה.
ובכלל, מעבר לשאלות אקדמיות, ייתכן כי השקעה טובה יותר של האנרגיה שלנו, תהיה בניתובה למימוש הפנטזיות, הבנה של הסיכונים ושילוב חיי המין שלנו בצורה מספקת בזהותנו, ובחיינו ביום- יום.
* הייצוג של אנשים שמרוויחים מתחת ל-20,000$ בשנה, היה ייצוג-חסר (25% במחקר, לעומת הנתון הרשמי של הממשלה שהיה 42%). יהודים לעומת זאת היו בייצוג-יתר (11% במחקר, לעומת הנתון הרשמי שהיה 2%).
——-
1. Janus, B. B. S. S., & Davis, C. M. (1993). Michael R. Stevenson, Ph. D. Department of Psychological Sciences Ball State University Muncie
2. Richters, J., De Visser, R. O., Rissel, C. E., Grulich, A. E., & Smith, A. (2008). Demographic and psychosocial features of participants in bondage and discipline,“sadomasochism” or dominance and submission (BDSM): Data from a national survey.
3. Janus, S.S., & Janus, C.L. (1993). Janus reports on sexual behavior.
4. Christian C. Joyal & Julie Carpentier (2016): The Prevalence of Paraphilic
Interests and Behaviors in the General Population: A Provincial Survey, The Journal of Sex Research
5. Kinsey, A. C., Pomeroy, W. B., Martin, C. E., & Gebhard, P. H. (1954). Sexual behavior in the human female.
6. lowe, W. (1983). The Playboy readers' sex survey. Playboy.
