על מונוגמיה ואבולוציה
ישנה דעה רווחת ולא מבוססת לפיה המונוגמיה היא התפתחות גנטית, תוצר של האבולוציה, הדרך על פיה בני-אדם התפתחו ביולוגית.
בעבר, ובמידה מסוימת גם היום, ניסו חוקרים להבין מדוע אנחנו יוצרים קשרים מונוגמיים, ומדוע, לכאורה, אנחנו מונוגמיים מבחינה אבולוציונית. המאמצים לביסוס האמונה המסורתית ולאיתור המקור למונוגמיה ה"טבעית" של בני האדם, כללו כמה שיטות מחקר מפוקפקות, והתבססו על הנחות שגויות לגבי טבע האדם.
ראשית, לעיתים קרובות השוו החוקרים את האדם לבעלי חיים כגון עכבישים, זבובים, ציפורים, מכרסמים או במקרה הטוב – גיבונים, וזאת במטרה להבין את מקורות ההתנהגות האנושית. באופן מחשיד, החוקרים התעקשו ללמוד דווקא מבעלי חיים אלה על טבע האדם, למרות שהמרחק האבולוציוני בינינו עצום. מבין בעלי החיים המונוגמיים, הקרוב אלינו ביותר מבחינה גנטית היא הגיבון, וגם הוא רחוק מאתנו מאוד בהשוואה לבני-דודינו הקרובים ביותר, הלא הם השימפנזה המצוי והשימפנזה הננסי (בונובו).שני סוגים אלה, ובמיוחד הבונובו, מקיימים קשרים לא-מונוגמיים בעליל, הכוללים חופש מיני רב, ובין השאר ריבוי פרטנרים משני המינים. אצל הבונובו נראה כי המין משמש כאמצעי לחיזוק קשרים ולשעשוע, והוא אינו נתפס כמשאב יקר ומתכלה שיש לשמור ליחסים זוגיים בלבד. יש לציין שהבונובו מתאפיינים בחיים בקבוצה, באופן הדומה למבנה החברתי האנושי של קבוצות ציידים-לקטים. זאת בניגוד למבנה החברתי שבו מתארגנות החיות המונוגמיות. הגיבונים, לדוגמה, חיים במשפחה של שני הורים וצאצא, והם טריטוריאליים ואגרסיביים.
הכשל השני בתאוריית המונוגמיה הטבעית של בני האדם הוא הנחה שגויה לגבי מבנה המשפחה. החוקרים אמנם רואים בבני אדם כמונוגמיים מבחינה חברתית, אך לא מבחינה מינית. הם מניחים שאישה תעדיף גבר אחד שידאג לצאצאיה, אבל הם גם סבורים כי היא תחפש תמיד גברים אחרים, עדיפים מבחינה גנטית, להפריה. הגבר, לפי תפיסה זאת, ינסה כל העת להפרות כמה שיותר נשים ולמנוע מכל גבר אחר להתקרב אליהן. נראה, אם כן, כי חוקרים אלו רואים בנשים ובגברים יצורים מניפולטיביים ושקרנים באופן טבעי, ולגברים אף מיוחסת אובססיה טבעית.
בשלב זה, הקורא עשוי לחפש דוגמאות בקרב מכריו המונוגמיים ולמצוא בהם אישוש לתחושותיו כי לבני אדם נטייה מולדת למונוגמיה. אולם, מציאות זו משקפת יותר את התרבות הגלויה והקרובה אלינו, יותר מאשר את הנטייה המולדת של כלל האנושות.
ראשית, בני אדם התארגנו במסגרות משפחתיות מגוונות, החל ממונוגמיה נוקשה ועד לקבוצות שיתופיות באופן מוחלט. בקרב בעלי החיים המונוגמיים, לא נמצא מגוון כזה של מבנים משפחתיים. מבין בעלי החיים המונוגמיים, נמצאו רק לעיתים רחוקות קבוצות שאינן נוהגות במונוגמיה. המגוון ההתנהגותי קיים, אך לא באותה צורה נרחבת בה קיים אצל בני אדם.
שנית, החיה המונוגמית הקרובה אלינו ביותר מבחינת גנטית היא הגיבון, ובינו לביננו מפרידות 16-17.5 מיליון שנות אבולוציה. השימפנזה המצויה חלקה איתנו אב משותף לפני 5-8 מיליון שנים, והשימפנזה בונובו התפתח לפני כ-2 מיליון שנים.
כאמור, מבנה המשפחה בו שני הורים מטפלים בכל צרכי הצאצא קיים למעשה אצל הגיבונים. הם לא משתפים אחרים בגידול צאצאיהם, ומקיימים אורח חיים טריטוריאלי ואגרסיבי כלפי מי שאינו חלק מהמשפחה הגרעינית. מבנה משפחתי כזה, של שני הורים וצאצא, אכן מכתיב קנאה, לפחות מצד הזכרים. אבל זה אינו המבנה שמאפיין את השימפנזה המצויה והבונובו הקרובים אלינו הרבה יותר. מעבר לכך, כפי שנראה הלאה, הקנאה לבני זוג היא תכונה נרכשת.
הבעיה השלישית בתיאוריית המונוגמיה הטבעית היא ההנחה שבני אדם ידעו לאורך האבולוציה שמגע מיני אחד מספיק לשם העמדת צאצאים. בניגוד להנחה זו, מחקרים אנתרופולוגיים מראים שלא תמיד היה ידע אודות תהליך הרבייה כפי שאנחנו מבינים אותו כיום. לדוגמה, בקרב שבטי הווארי (Pakaa Nova), החיים ברונדוניה שבברזיל, האמונה היא כי על מנת לקיים הריון יש ליצור הצטברות של זרע, ולשם כך על האישה לקיים יחסי מין עם כמה גברים. אנשי הווארי רואים בתינוק כבן של כמה אבות ולא רק של אבא אחד, והגידול נעשה במשותף עם חברי וחברות השבט האחרים. הווארי אף חוגגים הגעה לבגרות ביחסי מין מרובי משתתפים, שנועדו להגביר את הסיכוי לפוריות, בהתאם לאמונתם.
אם בני אדם היו מודעים באופן טבעי לעובדה שמגע מיני אחד מספיק כדי להעמיד צאצאים, הייתה סיבה טבעית למונוגמיה, ולצִדה לקנאה. אך בחינת אורח החיים של אנשי הווארי ושל חברות ציידים לקטים נוספות, חושפת כי מידע זה אודות ההפריה איננו מידע בסיסי בהכרח. ניתן למצוא גישה שאיננה מונוגמיות לזוגיות ולמין וגישות אלטרנטיביות למשפחה בקבוצות ציידים-לקטים רבות נוספות בדרום ומרכז אמריקה ובפולינזיה, וכן בחברות חקלאיות רבות מסביב לגלובוס ולאורך ההיסטוריה: האינואיטים, אנשי המוזאו, קאסטות שונות בהודו, תרבויות אפריקאיות ואירופאיות קדם-נוצריות, וכמובן, אנשים לא-מונוגמיים בעולם המערבי בימינו (כמו פוליאמורים, סווינגרים ומי שבמערכות יחסים פתוחות).
נכון יהיה לומר שאורחות החיים שלנו, הידע, האמונות ואמות המוסר שונים מאוד משל כל אחת מהקבוצות שהוזכרו פה. אך יש שני דברים שחשוב לזכור בהקשר זה: ראשית, המעבר לחיים חקלאיים והמונוגמיה המקושרת אליו החלו לפני כ-15,000 שנים, תקופה שבמונחים אבולוציוניים משולה לכמה דקות מתוך יממה, כלומר, מעברים שהגוף והנפש האנושיים טרם הסתגלו אליו. שנית, המבנים החברתיים האלה הם דוגמא למגוון העצום של דרכים שבני אדם יכולים לחיות בהן ולגישות השונות כלפי מיניות ומשפחה, ואין הכרח שאורח חיים אחד הוא הנכון לכולם.
לסיכום
נראה שהאנושות התפתחה מבעלי חיים שאינם מונוגמיים וכי אורח החיים של בני האדם, לאורך רוב התפתחותם האבולוציונית, אינו מונוגמי. יתרה מזאת, נראה כי המין איננו בהכרח בעל תפקיד של רבייה עבור בני אדם, ולמעשה, רוב בני האדם, רוב הזמן, מקיימים יחסים מסיבות שאינן קשורות לרבייה – כגון חיזוק קשרים, הנאה ורוחניות. עבורנו, כמי שחיים בחברה מודרנית בה הידע עובר במהירות, הכרת ההיסטוריה והמנהגים שקיימים בעולם עשויים להוות יתרון, בכך שנוכל לקבל מושג טוב יותר על הטבע שלנו ועל הנסיבות שהולידו את המונוגמיה כמושג אוניברסאלי. עם כל הנתונים שלעיל, נוכל לקבל החלטות טובות, מושכלות, וחופשיות יותר, ולבנות בעיניים פקוחות כל מערכת יחסים שנרצה לקיים, מונוגמית או לא.
1. Clay, Z., & Zuberbühler, K. (2011). The structure of bonobo copulation calls during reproductive and non‐reproductive sex. Ethology, 117(12), 1158-1169.
2. Conklin, B. A., & Morgan, L. M. (1996). Babies, bodies, and the production of personhood in North America and a native Amazonian society. Ethos, 24(4), 657-694.
3. Diogo, R., Molnar, J. L., & Wood, B. (2017). Bonobo anatomy reveals stasis and mosaicism in chimpanzee evolution, and supports bonobos as the most appropriate extant model for the common ancestor of chimpanzees and humans. Scientific Reports, 7(1), 608.
4. Ryan, C., & Jetha, C. (2012). Sex at dawn: How we mate, why we stray, and what it means for modern relationships. Harper Collins.
5. Zuk, M. (2002). Sexual selections: What we can and can’t learn about sex from animals. Univ of California Press.