חלקנו תוהים לעיתים, עד כמה הפנטזיות או הנטיות הספציפיות שלנו נפוצות. למעשה, שאלה זו מעסיקה לא רק אותנו ואת בני ובנות זוגנו, אלא גם את הקהילה המחקרית. מאז המחצית השניה של המאה העשרים, החלו לבדוק במסגרת מחקרית את התפוצה של פנטזיות, נטיות והתנסויות בדס"מיות.
אף שבזמן האחרון חלה דעיכה בתפיסות שליליות לגבי ביטויים של מיניות אלטרנטבית כמו מיניות המשלבת בדס"מ ופטיש, וכיום לא רואים בהם עדות להפרעה כלשהי, בעבר נחשבו ביטויים אלה לסטיות או מחלות נפש. יחסים לא מונוגמיים זכו אף הם ליחס שלילי, והמעורבים בהם נחשבו לבעלי בעיות בתחום הרגשי ובמערכות יחסים.
איך קרה שסוגי מיניות אלו הוגדרו כסטיה וכיצד הדבר השתנה לאורך המאה ה-20.
ישנה דעה רווחת ולא מבוססת לפיה המונוגמיה היא התפתחות גנטית, תוצר של האבולוציה, הדרך על פיה בני-אדם התפתחו ביולוגית.
בעבר, ובמידה מסוימת גם היום, ניסו חוקרים להבין מדוע אנחנו יוצרים קשרים מונוגמיים, ומדוע, לכאורה, אנחנו מונוגמיים מבחינה אבולוציונית. המאמצים לביסוס האמונה המסורתית ולאיתור המקור למונוגמיה ה"טבעית" של בני האדם, כללו כמה שיטות מחקר מפוקפקות, והתבססו על הנחות שגויות לגבי טבע האדם.
עבור אנשים שאינם בדס"מיים, בדס"מ יכול להיראות כהתעללות ואלימות של ממש בצפייה מהצד. כפי שעולה בפורומים השונים, המתעניינים או המעורבים בבדס"מ ובמיוחד במערכות יחסים בדס"מיות (D/s) מעלים שאלות כאלו, מכיוון שהתעללות במסגרת מערכת D/s קשה יותר לאיתור – גם עבור הסובבים וגם עבור הקורבנות, שלעיתים קרובות יהיו אנשים עם ניסיון מועט בעולם הבדס"מ.
על מנת לתת מושג אודות ההבדלים בין מערכות יחסים בדס"מיות לבין מערכות יחסים מתעללות המסוות כמערכות יחסים בדס"מיות, קיבצנו כמה כלים שימושיים.